פסק-דין בתיק דמ"ש 13531-08-11

1.      התובע, מר אליהו סעדה [להלן: " מר סעדה" או " התובע"], עבד בנתבעת, קו-אופ ישראל רשת סופרמרקטים בע"מ [להלן: " החברה" או " הנתבעת"], החל מיום 26.1.09 ועד ליום 22.9.10, ובתפקידו האחרון שימש כמנהל מחלקת הירקות בסניף הנתבעת בעיר יבנה [להלן: " הסניף"].

2.      לטענת התובע, בערב חג הסוכות [22.9.10] התנהל ויכוח בינו ובין מנהלת הסניף על רקע סירובה להעניק לו בונוס רבעוני, ומאחר ודרשה ממנו להישאר עד סוף יום העבודה ולא לצאת בשעה 12:00 כפי שסוכם ביניהם. לטענתו, כתוצאה מאותו ויכוח הושעה למספר ימים מעבודתו, ולאחריהם פוטר.

3.      מנגד, טוענת הנתבעת, כי הויכוח בין הצדדים נגע רק להחלטה שלא לזכות את התובע בבונוס רבעוני, וכתוצאה ממנו נטש התובע את עבודתו באמצע יום העבודה בערב החג, והודיע כי הוא אינו מעוניין להוסיף לעבוד בחברה.

4.      על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת -

          א.        סמוך לערב חג הסוכות התקבלה רשימת הבונוסים המחולקים לעובדים על פי עמידה ביעדים, ומנהלת הסניף, גב' ענת ניסים [להלן: " גב' ניסים" או " מנהלת הסניף"] מסרה לתובע כי הוא אינו זכאי לבונוס;

           ב.        למחרת, ביום 22.9.10, התנהל כאמור ויכוח בין התובע למנהלת הסניף בסיומו עזב התובע את העבודה, והצדדים חלוקים בדבר נסיבות הויכוח, והאם עזב התובע מיוזמתו או שמא על פי הוראתה של גב' ניסים;

           ג.         ביום 6.10.10 [כשמונה ימי עבודה לאחר קרות האירוע], נשלח לתובע מכתב ממנהלת משאבי אנוש בחברה, שכותרתו "נטישת מקום העבודה", בו צוין כי מאחר ובתאריך 22.9.10 נטש התובע את עבודתו באמצע המשמרת וטען כי הוא אינו מעוניין להמשיך לעבוד בחברה מאחר ולא קיבל בונוס רבעוני, הרי שהחברה מאשרת את התפטרותו החל מיום זה [ נספח א' לכתב התביעה];

           ד.        בתלוש המשכורת לחודש ספטמבר 2010 נערך לתובע גמר חשבון במסגרתו נוכו משכרו 3,080 ש"ח בגין "חלף הודעה מוקדמת";

          ה.        כמו כן, וקודם לאירועים הנ"ל, ביום 17.6.10 עזב התובע את עבודתו באמצע יום העבודה בעקבות ויכוח עם אחד העובדים, וכתוצאה מכך זומן לשימוע במסגרתו הוחלט להעניק לו הזדמנות נוספת [ פרוטוקול השימוע, נספח א' לכתב ההגנה].

5.      ביום 1.3.12 התקיים בפנינו דיון במסגרתו נחקרו התובע וגב' ניסים בחקירה ראשית ונגדית, ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל- פה.

א.   נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים

6.      אין מחלוקת, כי בבוקר יום 22.9.10 התעורר ויכוח בין התובע למנהלת הסניף, בעקבותיו עזב התובע את עבודתו בעיצומו של יום העבודה, ויש להכריע האם התובע עשה כן מיוזמתו, או שמא נשלח לביתו בהוראתה של מנהלת הסניף.

7.      נקדים ונאמר, באשר לנסיבות האירוע, כי עדויותיהם של שני הצדדים לא היו משכנעות.

8.      כך, בכתב התביעה נטען על ידי התובע כי לאחר מספר ימים בבית "פנה התובע למחלקת משאבי אנוש, לאחר שהתברר לו כי הופחתו כספים משכרו", ואז "נאמר לו כי הוא מפוטר ויקבל את כל המגיע לו". לעומת זאת, בעדותו ציין התובע, כי עוד קודם לפנייתו למחלקת משאבי אנוש פנה לאחראי עליו בשם יואל, ושוחח איתו טלפונית מספר פעמים [ הן בערב החג עצמו, והן יומיים-שלושה לאחר מכן, ואף שבוע מאוחר יותר, עמ' 2 ש' 20- עמ' 3 ש' 5]. כך, גם במכתב הדרישה שנשלח מטעם התובע ביום 18.11.10 לא הוזכרו שיחות טלפוניות שקיים התובע עם יואל, אך צוין כי סמוך לאחר הויכוח נאמר לו על ידי יואל האחראי, "שיחכה מספר ימים בבית ויחזרו אליו" [ סעיף 3 למכתב הדרישה, נספח ב' לכתב התביעה]. הימנעות התובע מלציין את שיחותיו הטלפוניות עם יואל בכתב התביעה ובמכתב הדרישה, חרף היותן עובדות מהותיות להבנת המסכת העובדתית התומכות לכאורה בגרסתו של התובע, מעוררת תהיות פוגעת במהימנות עדותו. ניסיונו של התובע להסביר מדוע ציין בכתב התביעה כי פנה למחלקת משאבי אנוש לאחר שגילה הפחתה בשכרו ולא בעקבות שיחה טלפונית עם יואל לא היה משכנע דיו [ עמ' 4 ש' 19], והתובע אף נמנע מלבקש להעיד את יואל, על אף שלכאורה היה יכול לתמוך בגרסתו.

9.      כמו כן, גרסתו של התובע אשר לסיבת הויכוח שפרץ בינו ובין גב' ניסים לא היתה עקבית. כך, תחילה, נטען במכתב הדרישה כי: "בעקבות דין ודברים עם מנהלת החנות על רקע בקשתו לקבל בונוס שמגיע לו לטענתו, נתבקש בערב סוכות להישאר עד השעה 16:00 על אף שלדבריו היה עליו לעבוד [עד] השעה 12:00 ואף הגיע המחליף שלו" [ סעיף 2 למכתב הדרישה, נספח ב' לכתב התביעה]. בהמשך, בכתב התביעה טען התובע, כי הויכוח פרץ "על רקע בקשתו לקבל בונוס שלטענתו מגיע לו" [ סעיף 3 לכתב התביעה], ואילו בעדותו טען שוב כי הויכוח נבע מכך שמנהלת הסניף חזרה בה מהסכמתה לאשר לו לסיים את עבודתו בשעה 12:00, מאחר  ומדובר בערב חג והתובע גר באשקלון ועובד ביבנה [ חקירה ראשית, פרוטוקול 1.3.12, עמ' 2 ש' 15-20], ורק כאשר נשאל האם לא היה קשר בין הויכוח לאי קבלת הבונוס השיב: "זה היה קשור גם לבונוס וגם ללכת הביתה בשעה 12:00. ושהיא גם דיברה לא יפה וקיללה" [ חקירה נגדית, עמ' 3 ש' 15-17]. חוסר האחידות בעדותו של התובע מעוררת תהייה, ויתכן כי מעידה על חששו של התובע כי דרישת מנהלת הסניף ממנו, כמנהל מחלקת הירקות, להישאר לעבוד עד השעה 16:00 בערב החג, אין בה, כשלעצמה, כדי להוות סיבה מוצדקת לויכוח ולעזיבת מקום העבודה, וזאת אף אם מנהלת החנות חזרה בה מהסכמה קודמת לכך [אם כי לא הוכח]. בכל מקרה, בנסיבות העניין השתכנענו כי הויכוח בין הצדדים נגע גם לשעת סיום עבודתו של התובע את יום העבודה בערב החג, וציפייתו לצאת קודם, ומכאן שגם עדותה של הגב' ניסים לא היתה מהימנה, משהעידה בפנינו כי הויכוח לא נגע כלל לשאלה זו [ עמ' 6 ש' 5-6]. 

10.  במצב דברים זה, מאחר ונטל ההוכחה רובץ על כתפיו של התובע ולא הובאו בפנינו ראיות התומכות בגרסתו, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו כמתחייב.

11.  על כך יש להוסיף עוד, כי התנהגות הנתבעת לאחר הויכוח מתיישבת עם החלטה קודמת שקיבלה בעניינו של התובע, במסגרת אירוע בו נטש את מקום עבודתו בעיצומו של יום העבודה כתוצאה מויכוח עם עובד אחר. באותו עניין, זומן התובע לשימוע בנוכחות מנהלת הסניף, רכזת משאבי אנוש ומנהל האזור [ עדות התובע, עמ' 4 ש' 7-14; מסמך סיכום ישיבת השימוע מיום 24.6.10 - נספח א' לכתב ההגנה], במסגרתו התנצל התובע על נטישת העבודה והסביר כי הוא עובר תקופה לא קלה, ועל כן הוחלט להעניק לו "הזדמנות נוספת ואחרונה", ו"במידה ומקרה דומה יישנה, אנו נראה בך כמתפטר מהעבודה על כל המשתמע על כך". בעובדה זו יש כדי להסביר, כאמור, את התנהלות הנתבעת במקרה דנן, בו ראתה בעזיבת התובע פעם נוספת כהתפטרות.

12.  מנגד, כאמור, לא זו בלבד שלא הוכחה התנהלות התובע לאחר עזיבתו בערב החג, אלא שנתגלתה סתירה בעדותו, אשר לשאלה האם יצר קשר טלפוני עם נציג הנתבעת, אם לאו.  

13.  כללו של דבר, משאין מחלוקת כי התובע עזב את עבודתו בעיצומו של יום העבודה בערב החג, ולא עלה בידיו להוכיח כי נשלח לביתו בהוראת מנהלת הסניף, הרי שיש לראות בו כמי שנטש את עבודתו. כמו כן, מקובלת עלינו טענתה של גב' ניסים בעדותה, כי מנהל סניף לא ימהר לשלוח לביתו מנהל מחלקה בעיצומו על ערב החג [ עמ' 5 ש' 17]. במצב דברים זה, וככל שעזיבתו של התובע נעשתה "בעידנא דריתחא" ולא היתה מלווה בכוונת התפטרות, היה על התובע להעמיד את הנתבעת על כוונתו האמיתית תוך זמן סביר [דב"ע לה/3-41 יעקב היגר - דנה שוורץ, פד"ע ז, 24]. משלא עשה כן, ומשלא הוכח כי התובע ניסה ליצור קשר עם הנתבעת על מנת לשוב לעבודתו, הרי שעל פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה  יש לראות בהיעדרותו שנמשכה, כאמור, כשמונה ימי עבודה [להוציא ימי חג], כהודעת התפטרות שאינה באה לידי ביטוי בהצהרה מפורשת אלא בהתנהגות [דב"ע מז/3-70 מחמוד דיב עוואדללה- עיריית ירושלים, פד"ע י"ט, 147; דב"ע מד/3-29 מדינת ישראל - נבל חטיב ואח', פד"ע טו, 393; פד"ע כט, 228; דב"ע לה/85-3 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז, 175; וע"ע 1370/02 מהא מועדי - המועצה המקומית מג'אר (לא פורסם), ניתן ביום 10.1.06].